שולחן כתיבה וינטג' עם פוטנציאל באמצע הרחוב

אני מודה! יש לי אהבה בלתי מוסברת לרהיטי וינטג' ישנים, ובמיוחד שולחן כתיבה וינטג'. בדיוק כזה רציתי.

אני אוהבת אותם בעיקר כשהם זרוקים ברחוב, בודדים וקצת שבורים, עם שריטות. כואב לי לראות אותם כך, אבל הריגוש הגדול שעולה בי רק מהמחשבה על מה שאני הולכת לעשות איתם מפצה על הכאב.
כל ל"ג בעומר אני חושבת על רהיטי הוינטג' שנזרקים ללא מודע למדורות של תיכוניסטים ותוהה לעצמי איך הייתי יכולה להציל אותם מהמדורות. הפוסט הזה הוא על שולחן כתיבה וינטג' שנזרק לרחוב ומצא בית חדש ואוהב אצלי בסלון, בתור שולחן העבודה שלי. הכל בעקרון התחיל ממש מזמן, עם האהבה הזאת שאני מדברת עליה, אבל הודעת וואטסאפ אחת  בסוף חודש יוני הביאה לפרויקט הזה.

חברה ראתה הזדמנות עבורי בדרך חזרה מגן השעשועים. אני מאוד מעריכה את זה, במיוחד כי היא טרחה לעצור עם שני בנים שובבים ולצלם לי את זה.

לאחר ההודעה שקיבלתי, מהר מאוד קילחנו את הילדים, נתתי להם נשיקת לילה טוב והלכתי להביא את השולחן מתוך החשש שהשולחן לא יהיה שם כשאגיע. ירדתי לחניה, שם הייתי צריכה להוציא מראש מהאוטו עגלה, אופניים ושני כיסאות בטיחות בשביל שיהיה לי מקום להעמיס את השולחן. כך נסעתי נרגשת לאבן יהודה לאסוף שולחן שלא היה לי מושג מה אעשה איתו. כשהגעתי לפינת הגזם/גרוטאות גיליתי שאין מגירות בסביבה, כנראה שאצטרך להכין 6 מגירות בעצמי, מה שהופך את הפרויקט למורכב בהרבה.

כשאני נרגשת וחדורת מטרה, אני מסוגלת להרים ולדחוף שולחן כתיבה לתוך הרכב לגמרי בעצמי.

אז העמסתי את השולחן ולקחתי אותו הביתה. הדבר הראשון שעשיתי, הוא להחליף את הפורמיקה במשטח העליון לפורמיקה בצבע לבן שלג מבריק (מסתבר שזו טעות לבחור מבריק למשטח המשמש עכבר אופטי). אחרי שהדבקתי את הפורמייקה, הצבתי את השולחן במקומו המיועד בשביל לקבל קצת השראה. חשבתי אולי לצפות את כל המגירות שאכין באותה הפורמייקה, אבל לא היה שם מעוף, צבע וייחודיות כמו שאני אוהבת. המשכתי לחשוב מה אעשה וכך עברו להם כמה ימים…

חיפוש ההשראה – בשלב בו נתקעתי וחיפשתי רעיון לשולחן, הצבתי אותו במקום לו הוא מיועד

כאן קצת נתקעתי והשולחן חיכה להשראה שתבוא ולמגירות שאכין. כשהצבתי אותו בחלל הבנתי שממש חסר לו צבע ושצריך לצבוע את רגלי המתכת בצבע בוהק, אז בחרתי בצבע צהוב עז  מסוג פוליאור שהיה לי בבית.

לצביעת הרגלים השתמשתי בצבע פוליאור שהיה לי בבית

רגלי המתכת לאחר צביעה בצבע צהוב עז

פחות או יותר כל שבוע אני מגיעה לבדוק אם נזרק משהו שווה כמו רהיט וינטג' מיוחד בנקודת איסוף הגזם הזו והאחרות בשכונה. שבועיים לאחר שאספתי משם את השולחן, כשכבר הייתי בדרך לייצר מגירות חדשות, מצאתי את המגירות(!) של השולחן בדיוק באותו המקום. קשה לי להסביר כמה שמחה ומאושרת הייתי באותם הרגעים.

כך הן חיכו לי שם – כל ששת המגירות

כשהתחלתי לקלף את הפורמייקה מהמגירות, הבנתי שצפויה לי עבודה רבה ובכלל לא ידעתי אם אני רוצה שולחן שכולו פורמייקה לבנה, הרי כבר ציינתי שזו לא אני. שבוע לפני כן קניתי מגוון בדי מעצבים לפרויקט אחר שתכננתי לעשות, שם עלה לי הרעיון לצפות את המגירות בבדים עליזים ופרחוניים שיתאימו לצהוב העז של הרגליים.

באמצע תהליך הבחירה: איזה בד לאיזו מגירה ומה יחזור על עצמו.

בחרתי בארבעה בדים שונים שמדברים באותה השפה, וערכתי התאמה למגירות, מה יהיה יותר דומיננטי ומה פחות. מה שבטוח, הכלבה כבר מצאה פינה חדשה.
את הבדים הדבקתי באמצעות דבק ספריי איכותי ואת הקצוות שנשארו הידקתי עם אקדח סיכות שמתאים להידוק לעץ. עבודה ממש פשוטה ביחס לתכנית הראשונית של קילוף הפורמייקה והדבקה מחדש, גם התוצאה הרבה יותר יפה בעיני.
והרי לכם השולחן המשופץ בפינת העבודה שלי…

אותו השולחן במראה מחודש ורענן

אביזרים וספרים אהובים על השולחן

שימוש במספר טקסטורות צריך היררכיה טובה ושילוב נכון

היופי הוא בקלות שאפשר לשנות את פני השולחן בקילוף והדבקת בד אחר

הבד הדומיננטי בשולחן והאהוב עליי

שילוב של עץ, מתכת, פורמייקה ובד ברהיט אחד

משארית בד וקופסת מתכת הכנתי מתקן לעטים

יש לכם שולחן שצריך שיפוץ? רוצים משהו דומה? דברו איתי…