אני מודה! יש לי אהבה בלתי מוסברת לרהיטי וינטג' ישנים, ובמיוחד שולחן כתיבה וינטג'. בדיוק כזה רציתי.
אני אוהבת אותם בעיקר כשהם זרוקים ברחוב, בודדים וקצת שבורים, עם שריטות. כואב לי לראות אותם כך, אבל הריגוש הגדול שעולה בי רק מהמחשבה על מה שאני הולכת לעשות איתם מפצה על הכאב.
כל ל"ג בעומר אני חושבת על רהיטי הוינטג' שנזרקים ללא מודע למדורות של תיכוניסטים ותוהה לעצמי איך הייתי יכולה להציל אותם מהמדורות. הפוסט הזה הוא על שולחן כתיבה וינטג' שנזרק לרחוב ומצא בית חדש ואוהב אצלי בסלון, בתור שולחן העבודה שלי. הכל בעקרון התחיל ממש מזמן, עם האהבה הזאת שאני מדברת עליה, אבל הודעת וואטסאפ אחת בסוף חודש יוני הביאה לפרויקט הזה.
לאחר ההודעה שקיבלתי, מהר מאוד קילחנו את הילדים, נתתי להם נשיקת לילה טוב והלכתי להביא את השולחן מתוך החשש שהשולחן לא יהיה שם כשאגיע. ירדתי לחניה, שם הייתי צריכה להוציא מראש מהאוטו עגלה, אופניים ושני כיסאות בטיחות בשביל שיהיה לי מקום להעמיס את השולחן. כך נסעתי נרגשת לאבן יהודה לאסוף שולחן שלא היה לי מושג מה אעשה איתו. כשהגעתי לפינת הגזם/גרוטאות גיליתי שאין מגירות בסביבה, כנראה שאצטרך להכין 6 מגירות בעצמי, מה שהופך את הפרויקט למורכב בהרבה.
אז העמסתי את השולחן ולקחתי אותו הביתה. הדבר הראשון שעשיתי, הוא להחליף את הפורמיקה במשטח העליון לפורמיקה בצבע לבן שלג מבריק (מסתבר שזו טעות לבחור מבריק למשטח המשמש עכבר אופטי). אחרי שהדבקתי את הפורמייקה, הצבתי את השולחן במקומו המיועד בשביל לקבל קצת השראה. חשבתי אולי לצפות את כל המגירות שאכין באותה הפורמייקה, אבל לא היה שם מעוף, צבע וייחודיות כמו שאני אוהבת. המשכתי לחשוב מה אעשה וכך עברו להם כמה ימים…
כאן קצת נתקעתי והשולחן חיכה להשראה שתבוא ולמגירות שאכין. כשהצבתי אותו בחלל הבנתי שממש חסר לו צבע ושצריך לצבוע את רגלי המתכת בצבע בוהק, אז בחרתי בצבע צהוב עז מסוג פוליאור שהיה לי בבית.
פחות או יותר כל שבוע אני מגיעה לבדוק אם נזרק משהו שווה כמו רהיט וינטג' מיוחד בנקודת איסוף הגזם הזו והאחרות בשכונה. שבועיים לאחר שאספתי משם את השולחן, כשכבר הייתי בדרך לייצר מגירות חדשות, מצאתי את המגירות(!) של השולחן בדיוק באותו המקום. קשה לי להסביר כמה שמחה ומאושרת הייתי באותם הרגעים.
כשהתחלתי לקלף את הפורמייקה מהמגירות, הבנתי שצפויה לי עבודה רבה ובכלל לא ידעתי אם אני רוצה שולחן שכולו פורמייקה לבנה, הרי כבר ציינתי שזו לא אני. שבוע לפני כן קניתי מגוון בדי מעצבים לפרויקט אחר שתכננתי לעשות, שם עלה לי הרעיון לצפות את המגירות בבדים עליזים ופרחוניים שיתאימו לצהוב העז של הרגליים.
בחרתי בארבעה בדים שונים שמדברים באותה השפה, וערכתי התאמה למגירות, מה יהיה יותר דומיננטי ומה פחות. מה שבטוח, הכלבה כבר מצאה פינה חדשה.
את הבדים הדבקתי באמצעות דבק ספריי איכותי ואת הקצוות שנשארו הידקתי עם אקדח סיכות שמתאים להידוק לעץ. עבודה ממש פשוטה ביחס לתכנית הראשונית של קילוף הפורמייקה והדבקה מחדש, גם התוצאה הרבה יותר יפה בעיני.
והרי לכם השולחן המשופץ בפינת העבודה שלי…
יש לכם שולחן שצריך שיפוץ? רוצים משהו דומה? דברו איתי…
9 תגובות
לירז
10 ביוני 2017 ב 12:57מקסים ממש!
אפשר לדעת בבקשה מספר צבע הפוליאור הצהוב?
תודה
Miss Garot
14 ביוני 2017 ב 14:54תודה לירז! ממה שזכור לי, רכשתי את הצבע מגוון מראש
איריס
12 במאי 2017 ב 13:46מקסים ממש!
אני בדיוק מתמודדת עם שולחן דומה, שאספנו מהבית של סבתא של בעלי…
שאלה: איך מדביקים לבד פורמייקה חדשה? איפה קונים פורמייקה?
תושה ושבת שלום
איריס
טל
28 באוגוסט 2015 ב 22:03היי יש לי שולחן ישן ומקסים שמצאתי. חסרות לו 2 מגירות. אשמח אם תוכלי להסביר לי איך ניתן להוסיף לו מגירות. תוןדה מראש :) טל
Miss Garot
1 בספטמבר 2015 ב 11:39הי טל,
האופציה הראשונה היא לייצר שתי מגירות אצל נגר מקומי, בדומה למגירות הקיימות. חוץ מזה, תלוי בצורת השולחן, ניתן לשים בנישה שנוצרה סלסילת מתכת או קש יפה או לסגור עם וילון קטן שתופרים בהתאמה אישית.
שיהיה בהצלחה!
הגיגים על ל”ג בעומר ושיפוץ רהיטים ישנים | בית ועיצוב | סלונה
15 במאי 2014 ב 10:12[…] השולחן לאחר טיפול אוהב ומסור, לפוסט המלא […]
הגיגים על ל"ג בעומר ושיפוץ רהיטים ישנים | מיס גרות
13 במאי 2014 ב 11:05[…] השולחן לאחר טיפול אוהב ומסור, לפוסט המלא […]
כרמית
26 בנובמבר 2013 ב 06:39משגע ומעורר השראה.
miss garot
26 בנובמבר 2013 ב 10:00תודה כרמית! שמחה לשמוע :)