השראה מהטבע – הכל לכדי תמונה אימפרסיוניסטית

את לימודי תולדות האמנות בתיכון, התחלנו מבראשית. עוד מתקופת האדם הקדמון, שהיה מלא השראה, צייר על קירות המערה ואף יצר את פסל ונוס מווילנדורף, שם מודרני לפסל בן 30 אלף שנים. המשכנו לאורך ההיסטוריה, עד שהגענו לזרם האימפרסיוניזם, העת בה יצאו האמנים לעצמאות אמנותית ואל הטבע, וזו הסיבה לפוסט ההשראה הזה.

לאורך ציר הזמן למדנו על אמנים רבים אשר שירתו את הדת והשלטון, ויצרו במסגרת נוקשה של פטרונים, חוקים ומטרות. כן, גם בתקופת הרנסנס. מה שמרגיש לי כמו אלגוריה קטנה לתחילת שנת הלימודים במערכת החינוך הנוקשה והארכאית של ימינו. אל תשאלו שאלות, אל תגלו עצמאות, רק תעשו מה שנדרש מכם. את הבנים שלנו רשמנו לבית הספר הדמוקרטי.

כשהגעתי לכתה יב, 20 שנה אחורה מהיום, התחלנו ללמוד על העת המודרנית. ראשיתה של האמנות המודרנית הוא בזרם האימפרסיוניסטי, המוגדר כנקודת השבר של האמנות האירופאית המסורתית. קבוצת אמנים פורצי דרך, היו לראשונים שיצאו מן הסטודיו אל החוץ. מטרתם הייתה ללכוד את האור מנצנץ במרחבי הטבע, ולצייר זאת ביד חופשית ונאיבית. זו הייתה התרשמותם האישית, תיאור של הטבע שהותיר בהם חותם. 

השראה של אור וטבע

קלוד מונה, המוכר בציוריו המפורסמים של חבצלות המים, הקים גנים רבים. בכל בית בו התגורר, הקים גן עשיר ומעורר השראה. המרחב הטבעי שימש אותו להתבוננות, השראה ויצירה. מקום בו ישב וצייר את התרשמותו מהטבע סביבו. זו הייתה פריצת דרך אמיתית באמנות, אי שם בשלהי המאה ה-19, זמן ומקום בו אין מטרה אחת מוגדרת ליצירה (לשירות השלטון או הדת), אלא רק קנבס ריק לביטוי אישי ואימפרסיוניסטי.

יש לי זכרונות קסומים מלימודי האמנות בתיכון, בעיקר הודות לאופירה, שלימדה אותנו עם השראה גדולה, ידע עצום ואהבה עמוקה לאמנות. גם סיורים למוזיאונים היו כלולים בחווית הנעורים היפה הזו. בכל שיעור הייתה מקרינה לנו שקופיות של יצירות אמנות על הלוח, וכך בכיתה עם וילונות החשכה, למדתי על העולם הגדול דרך ציר הזמן ההיסטורי.

אני שמחה על הבחירה שלי ללמוד תולדות האמנות כמקצוע ראשי. זה מה שעניין אותי אז, והפך לבסיס עמוק בהבנתי אסתטיקה, עיצוב ואמנות כיום. והחיבור לטבע, עם אותו ציטוט של קלוד מונה, גרם לי להבין אף יותר טוב, מה אני באמת רוצה בחיים. אולי זה כי אני יצור טבעי וזה מה שזורם לי בדם.